זוגיות בימי הקורונה

כולנו חווים את המגיפה שפקדה אותנו ביום בהיר אחד לפני (כמעט) שנתיים. השאלה הנשאלת איך זה פוגש אותנו בתוך הזוגיות? והאם ישנו פתרון שיאפשר לנו עם "שעות הביחד המרובות" , להתבודד גם מבלי להיות חיוביים לקורונה:) ועדיין להרגיש טוב בתוך הזוגיות.

אז איך זה פוגש אותנו בתוך הזוגיות ומה עלינו לעשות ?

רמב"ם אמר כל צד צריך להעניק לזולתו לפי צרכיו הנפשיים, מבלי לנסות לצבוע את האמת בכחול ורק כדי להצטייר יפה.

אני חושבת שהצורך של האדם במהותו להרגיש הערכה כבוד אהוב שייך, אך עדיין לצערנו כמה שאנו שואפים לכך לא תמיד זה בר הישג מכיוון שאנו כה שחוקים שאין בנו את האנרגיה המיוחלת להעביר לאחר ולתת לו את אותו כבוד אהבה שייכות.

אך אם ולו לרגע היינו עוצרים וחושבים ומבינים שבעצם שברגע שניתן את האהבה, הכבוד, או תחושת השייכות לצד השני, אנו בונים גשר אשר ניתן לחצות אותו לשני הכיוונים, והתחושות הללו נקבלם במנה כפולה.

הדוגמא הכי טובה לכך מתוך חדר הגישור - כמגשרת, אשר חובקת לא מעט מקרים סיפורים בין בני זוג, אני חשה שברגע שיש ויכוח על נושא מסויים וכל צד איננו מסוגל לתת לצד השני את תחושת ההערכה הכבוד או האמפאטיה, השיח הופך אט אט ליותר ויותר קולני, אך ברגע שצד אחד עוצר ואולי אפילו בתת מודע מבין, שניתן "לשחרר" ולכבד את הצד השני, להסכים, להתפשר, להבין... השיח נרגע מן הסתם.

במידה ובמהלך אותה פגישה ישנה אי הסכמה נוספת, אני מדגישה את אותה ההערכה כבוד הסכמה שהצד השני העניק לצד האחר, ולפתע הצדדים מגיעים להסכמה ביתר קלות כי זה מזכיר לצדדים שניתן גם אחרת, שישנה אפשרות עם כל השחיקה והכעסים להעניק איזה צורך נפשי שקיים בנו גם לאחר, וברגע שהצורך הזה מתמלא השיח הופך לנעים יותר, ולעיתים גם מתובל בנגיעות של אהבה.

קל וחומר בביתנו מבצרנו ככל שהצד השני ירגיש מוערך ואהוב, כך אנו נזכה לשלווה ונחת, "המצטבר ביחד" ישרה בנו קונוטציה חיובית והצורך להתבודד יימס כלא היה.

לבריאות ותקשורת בריאה

עדי.